"למה לעשות סצנה?" מהתיאטרון לקליניקה וחזרה

הפעולה הדרמטית כפעולה טיפולית במצבי אנאקטמנט סדנה מעשית

סדנא לזיהוי מצבי 'אנאקטמנט' בחדר, ושימוש בדרמטיזציה מכוונת של סיטואציות קליניות

תיאוריה:  

הנחת העבודה הפסיכואנליטית היתה כי אסוציאציות חופשיות הן גוף הידע העיקרי. תפיסה זו כלאה את "המעשה הטיפולי" בעיקר בשדה הטקסט.המטופל נתפס קודם כול כ "מספר" ופחות כאדם פועל שיוצר אינטראקציה. באופן דומה ומשלים האנליטיקאי, שנסמך על פרשנות של הטקסט, מתפקד יותר כ"שומע"  מאשר כ"משחק", זאת בין היתר מכיוון, שבאופן בלתי נמנע פסיכולוגיה של אדם אחד אינה מאפשרת אינטראקציה- דרמה ( Atlas & Aron, 2018)

במקביל, מסורות אנליטיות שונות, תארו את המתרחש בטיפול דרך מטאפורה של דרמה ותיאטרון ( למשל, פרנצי, טומפסון, מקדוגל, בלגר ), כאחת המתודות  לחשיפת הלא מודע והעלאתו למודע.



ארון ואטלס בעבודתם האחרונה, עם גיבוש התפישה ההתייחסותית והתקרבותה לתיאוריות השדה, מזקקים את רעיונותיהם לגבי המפגש הטיפולי, באמצעות שפה מושגית תיאטראלית. בכך הם מצטרפים למגמות  בפסיכואנליזה שמדגישות את החוויה (לצד התובנה), את האינטואיציה (לצד המודעות), ואת החלימה, החלום, השחזור והדרמטיזציה ( Dream & Drama ) כבעלי ערך שווה לפרשנות. בשפתו של ביון, פסיכואנליזה משמעותה שינוי מבני: becoming is more significant than understanding .

בסדנא נמשיג ונתרגל "אנאקטמנט מחולל (יצרני)" (generative enactment) מושג מרכזי של ארון ואטלס המבטא את יחידת היחסים הבסיסית. במסגרת מושג זה המטפל יכול על ידי "משחק דרמטי" לכוון לריפוי וצמיחה. חשוב לציין, כי המודל של ארון ואטלס הינו state of mind והוא אינו מהווה טכניקה - כזו או אחרת; מצבי האנאקמנט קיימים  בין אם נתבונן עליהם ובין ואם לא. דרך המודל, ארון ואטלס, מעוניינים לעורר מודעות לרעיון ההשתתפות הבלתי נמנעת של האנליטיקאי והמטופל. השתתפות זו יכולה לשמש כר ליצירה משותפת, המבוימת יחדיו, ובה המטפל והמטופל הם הן השחקנים והן "הקהל" שצופה בסצינות המתרחשות בחדר ומבין, אותן.

בסדנא נדגים כיצד המטפל יכול להפוך טקסט 'לא דרמטי' ל'דרמטי'. במצב זה,  כאשר הסצינות הקטנות והאישיות הללו "משוחקת" ומגולמות בקליניקה, "המשחק הדינמי" יכול לגדל ביחד תובנות ואפשרויות חדשות . מטרת "הדיאלוג הדרמטי" בסופו של דבר היא לאפשר  למטופל לצמוח מתוכו לחיים יצירתיים וספונטניים. 

בחלק הראשון  ( 30 דקות) נכיר את המושגים המהותיים לגישה זו: generative enactment, פונקציה פרוספקטיבית, עצמיים מרובים ו'סצינה', אולם נעמיק, באמצעות דוגמאות,  בעיקר ב"פעולה הטיפולית" כ"פעולה דרמטית" ובשאלות שעשויות לעזור לנו לזהות אותה כמו : מה א' רוצה לעשות לב'? או מה א' היה רוצה לגרום לב' לעשות עבורו? כל אלה באמצעות הטקסט. נדגים כיצד ניתן להבין את המפגש הטיפולי כמעברים בין סצנות  שונות, עם פעולות טיפוליות (דרמטיות) שונות, ו"דמויות" משתנות ( גרוסמרק) כאשר "נקודת המפנה" ( Shift) היא הפעולה הדרמטית בסצנה.

בחלק השני  ( 30 דקות) של המפגש נחקור חוויתית את המושג "פעולה דרמטית" דרך קריאת סצנה מתוך המחזה "בית הבובות" מאת הנריק איבסן.  נדגים כיצד טקסט כתוב, למעשה לובש צורה רגשית ומקבל חיים באמצעות הפעולות הדרמטיות ההדדיות, ולאו דווקא באמצעות המילים.

לסיום  ( 30 דקות) נחזור לשדה טיפולי. המשתתפים יתבקשו להעלות דוגמאות ואסוציאציות מחדר הטיפולים לפעולה הדרמטית שהודגמה באמצעות הסצנה התיאטרלית - כמו גם נסייע להם לזהות "פעולות דרמטיות" נוספת שהתקיימו  ב"סצנות" טיפוליות אחרות.  

ההנחה שלנו היא כי השאלה העומדת בבסיס הפעולה הדרמטית – מה א' רוצה לעשות לב'? או מה א' היה רוצה לגרום לב' לעשות עבורו? וגם להיפך – מה ב' היה רוצה לעשות לא'? יכולה לסייע להכשיר קרקע פורה ויצירתית לאנאקטמנט המחולל/ היצרני בין המטפל למטופל.

בסיכום, ננסה להבין ביחד למה כדאי "לעשות/ לחשוב סצנה"  כיצד זה עשוי להיות אפקטיבי מהבחינה הטכנית, ומהי משמעותו, גם מהבחינה התיאורטית. נדון בשאלה כיצד הדיאלוג הדרמטי ( המטפל והמטופל כשחקנים על במה) יכול להשתלב בראיה המסורתית של 'המטפל הפרשן'.

המנחים:

סיגל פלינט. MA  פסיכודרמטיסטית, מדריכה מוסמכת ואנליטיקאית קבוצתית. מלמדת בתוכנית לתואר שני באמצעות אומנויות בסמינר הקיבוצים ובבית הספר להשתלמויות עובדים סוציאליים- דימול. לומדת בתוכנית ללימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית בגישה ההתייחסותית. במאית תיאטרון ומורה למשחק בעבר.

ד"ר קופל אליעזר, מטפל בגישה אינטרסובייקטיבית, מרצה בבית ספר לעבודה סוציאלית בתל אביב בקורס שיטות התערבות ופרקטיקה. בוגר לימודי משחק מבית ספר ללימודי אומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים ולימודי פסיכודרמה בתוכנית לטיפול באמצעות אומנויות.