מיקי תודר-גולדין
על כסף, תשלום, טיפול וקורונה.
מקום הכסף וביטויו כתשלום מהווים נושא נוכח-נפקד מאז ראשית ימיה של הפסיכואנליזה.
"אנשים תרבותיים נוהגים בסוגיות אודות כסף כמו בסוגיות אודות מין, באותם חוסר עקביות, התחסדות וצביעות", כתב פרויד, והפציר במטפלים "לטפל ביחסים הכספיים עם המטופל, באותה כנות מובנת מאליה שהוא מבקש לחנך אותו אליה ביחסי מין".
למעלה ממאה שנים עברו, הכתיבה הפסיכואנליטית בנושא התרחבה ולאסכולה ההתייחסותית תרומה גדולה לכך, אולם גם בשיח 'שלנו' נאמר ש"הסובייקטיביות של האנליטיקאי אמנם רכשה כבוד אך תשוקתו לכסף נותרה מלוכלכת, מושפלת ולא מכובדת", ומקומו 'הנוכח-נפקד' של הכסף עדיין קיים.
הטענה הזו החלה מהדהדת עם קריסת הבורסה ב- 2008. מה שנחווה, (בעיקר בארצות הברית ופחות בארץ), כטראומה לאומית ובינלאומית, יצר גם 'רעידת אדמה' מקצועית ואישית של הטיפול הפסיכואנליטי ושל שותפיו. התמוטטות מערכות ותאגידים כלכליים, אובדן מקומות עבודה, בתים ותוכניות פנסיה, טלטלו את כל תחומי החיים ושברו רבים ממרכיביהם שנתפסו עד אז בטוחים ועמידים, יחסית. כתגובה הוצף גם חדר הטיפול בחוויות הקשורות במשבר ואיתן הצורך להתמודד עם מקום הכסף והמשמעויות העולות ממנו.
כך נפרץ הגבול שלא אפשר דיבור פתוח, גלוי ושקוף על הנושא ומשמעויותיו ומתוך השדה החלו עולות טענות קשות כנגד השתיקה ארוכת השנים. חלק מהטענות הופנו כלפי מטפלים ככלל, על שהוציאו, בשל יחסי העברה נגדית לא מעובדים, את הנושא מהשיח, כך שנוצרה 'קנוניה לא מודעת' עם המטופלים במטרה להשאירו שם.
כך, נטען, נפגעו חמורות בעיקר אלו שהגיעו לטיפול בגלל בעיות הקשורות לנושא שכן ההתעלמות ממנו וממשמעויותיו מנעה את ריפוין.
טענה ספציפית הופנתה כלפי מטפלי הדור הקודם של הפסיכואנליזה. דור זה, נטען, חונך ל'שתיקה' סביב הנושא, ומטפליו לא אפשרו לדור החדש של המטפלים להשתמש בידע הפסיכואנליטי המצטבר מחדר הטיפולים להתייחסות ולהתמודדות שקופה, כנה וגלויה יותר עם הסוגיות שעולות ממנו ועם משמעויותיהן. טענות אלו קראו למטפל 'הנקי' מאותה 'תשוקה מלוכלכת, מושפלת ולא מכובדת' למחויבות אתית ומקצועית 'להתלכלך' באמצעות גילוי, חשיפה ועיבוד של הסובייקטיביות שלו המבוטאת, בין היתר, באמצעות הכסף, על מנת שיוכל לטפל בסוגיות אלו בפתיחות, בשקיפות ובגילוי הלב הנדרשים לעבודת הטיפול.
ימי קורונה מחזירים חוויות אלו לשיח, לכולם ובעוצמה רבה. אנחנו פוגשים באופן כזה ואחר, בתוך ומחוץ לקליניקה, כשותפים וכבעלי תפקיד, את כאב האובדן והחרדה של מי שאיבד מקום עבודה שהיווה רשת ביטחון, את מי שעסקיו הקטנים, שהיו מקור פרנסה וגם 'חלקת אלוהים קטנה' התרסקו, את מי שנמצא בתחילת דרכו והוא מיואש מהאפשרות למצוא מקום עבודה, וגם את מי שעבודתו לא נפגעה ואפילו את אלה שהקורונה היטיבה עם פרנסתם. וכך פוגשים גם אותנו.
הכסף חודר למרחב הטיפול ומטלטל ביתר שאת את המקומות הרגישים ממילא, הבאים לידי ביטוי ביחסי העברה והעברה נגדית כספיים, ומבקשים (וגם מתקשים ונמנעים)מקום פתוח ואותנטי לבחינתם ועיבודם בתוך מערכת היחסים הטיפולית.
סדנא זו מציעה מפגש קצר לבחינה של מקום הכסף וסוגיות התשלום במרחב הטיפול ההתייחסותי, בכלל, ובמיוחד בתקופה זו. היא תתייחס במעט למונחים התיאורטיים הרלבנטיים לבחינה זו ותתמקד בסוגיות שתעלינה מדוגמאות טיפוליות אותן מתבקשים המשתתפים להביא.
המנחה:
מיקי תודר-גולדין. פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית.
מורה ומדריכה בתוכניות לפסיכותרפיה בבית ספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בר אילן.
תלמידת מחקר בתוכנית "פסיכואנליזה וממשקיה", בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב.
