דור רויטמן וליאת אריאל
זהות כמושג מפתח במפגש בין הפסיכואנליזה ההתייחסותית והאנליזה הקבוצתית
המושג "זהות" מתייחס לדומה (לזהה) ולייחודי (למזוהה) של הסובייקט, ביחס לסובייקטים אחרים בקבוצה אליה הוא שייך.
המושג "זהות" מסמן צומת מסועפת של משמעויות ורבדים. מנקודת מבט פסיכואנליטית, חקירת הזהות היא חקירת החוויה הסובייקטיבית של "מי אני", ו"מי אנחנו", "וגם "מי אני לא" ו-"מי אנחנו לא", כמו גם חקירת האפשרות לחוויה משתנה של זהות בקונטקסט בין-אישי וחברתי משתנה - ׳הזהות׳ כפעולה וכתגובה.
הגישה ההתייחסותית רואה את חוויית הזהות של הפרט כמתפתחת בתוך שדה אינטרסובייקטיבי, בתהליך של נביטה וצמיחה של אוסף מצבי עצמי-זולת מובחנים, אשר מתארגנים זה לצד זה במבנה בעל מאפיינים שניתן לייצגם הנמצאים בהשתנות תמידית.
כך גם לפי גישת האנליזה הקבוצתית, המוסיפה את המימד החברתי-תרבותי שמהווה הקשר (context) להתפתחות תפיסת הזהות הפרטית והקולקטיבית. שתי הגישות הללו כאחת רואות את ההקשר הבינאישי שבתוכו מתרחשת חקירת הזהות כקובע במידה רבה את מרכיבי הזהות הנחקרים.
בין הגישה ההתייחסותית והאנליזה הקבוצתית מתקיימת זיקה חזקה. שתיהן רואות את הסובייקט כחי ומתפתח בתוך "מטריקס התייחסותי", ונמצא בתהליך תמידי של וויסות הדדי עם סובייקטים אחרים. השדה האינטרסובייקטיבי עצמו מובן כיצירה משותפת של כל המשתתפים (מטפל ומטופל, או מנחה וקבוצה), שבה למטפל השפעה לא פחותה על המטריקס מזו של שאר המשתתפים. מכאן הרעיון, המשותף אף הוא לשתי הגישות, של המטפל כצופה-משתתף. שתי הגישות תופסות את העצמי כרב-גוני וכהתייחסותי במהותו, ואת הלא-מודע כמאורגן כקבוצה (של ייצוגים מופנמים, מצבי עצמי-אחר, וכדומה) שניתן לעודד את התקשורת ולבחון את היחסים בין חלקיה - חבריה.
שתי הגישות רואות את הפעולה כמרכיב מרכזי בתהליך הטיפולי, לצד המרכיב הרפלקטיבי. האנאקטמנט מובן כתופעה בינאישית של תקשורת לא מודעת, אשר מתרחשת דרך קבע בין אנשים, כתוצאה מההשפעה והחדירות ההדדית ביניהם. בטיפול, פרטני או קבוצתי, אנאקטמנט הוא פעולה משותפת שקורית באופן ספונטאני ואין מנסים למנוע אותה, אלא להבין אותה כאמצעי תקשורת וכהתלכדות של שחזורים אישיים, הצפים ועולים מן הזיכרון האימפליציטי של כל מי שלוקח בה חלק. הטיפול הגרופ-אנליטי הינו זירה של התרחשויות, המהוות ׳אימון של האגו בפעולה׳.
שתי הגישות דומות בדגש הטכני שלהן על מעורבות רגשית של המטפל, לעתים תוך חשיפה עצמית מבוקרת, ובתפיסה האוהדת שלהן כלפי אווירה המעודדת הדדיות, שוויוניות ומו"מ דמוקרטי אודות הסטינג והיחסים הטיפוליים.
הגישות השונות משלימות ומפרות זו את זו, כל אחת מתוך נקודת המוצא השונה שלה. ההתייחסותיים תורמים לאנליטיקאים הקבוצתיים תפיסת עומק אודות התהליכים הרגרסיביים של הסובייקט, ומאפשרים המשגה מדויקת של תהליכי העומק המונחים בבסיס דפוסי היחסים והאנאקטמנט שבינו ובין שאר משתתפי הקבוצה והמנחה. ההתייחסותיים יכולים להיעזר באנליטיקאים הקבוצתיים כדי להעשיר את הבנתם לגבי השפעתם של תהליכים חברתיים ותרבותיים בעולמו של המטופל ובמרחב הטיפולי עצמו, על הדינאמיקה הבין- אישית דרך רמות התקשורת השונות המתקיימות בקבוצה.
בסדנה נציג את נקודות הממשק בין שתי הגישות ואת מושג ה"זהות" כגשר ונקודת חפיפה בין השתיים. לאחר מכן, נדון בהיבטים קליניים וטכניים של חקירת נושא ה"זהות" בקבוצה, לאור המושגים התיאורטיים שהצגנו, ונמשיך בהתנסות קבוצתית. לב הסדנה יהיה עבודה קבוצתית שמטרתה לחקור את שאלת הזהות האישית והקבוצתית. ההתנסות תונחה בגישה המשלבת כלים ועקרונות משתי הגישות.
המנחים:
דור רויטמן – פסיכולוג קליני, מדריך. מרפאת מבוגרים, המרכז הקהילתי לברה"נ, יפו. בוגר המסלול להכשרת אנליטיקאים קבוצתיים וחבר המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. מטפל רגשי הנעזר בבע"ח, חבר איגוד מ.ר.ח.ב..
ליאת אריאל – פסיכולוגית קלינית מומחית-מדריכה ואנליטיקאית קבוצתית. פסיכולוגית ראשית - מנהלת השירות הפסיכולוגי בקריה הרפואית, רמב״ם. יו״ר המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. מנהלת אקדמית של התכנית לפסיכותרפיה, לימודי חוץ ברפואה, טכניון.
