כנסים ואירועים

קצת על ההיסטוריה של הפורום שלנו

הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ולפסיכותרפיה התייחסותית, הסניף הישראלי של האיגוד הבינלאומי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית (IARPP), הוקם על-ידי רינה לזר, חנה אולמן, טליה אפלבאום פלד, שלמה ביינארט, מיכה וייס, אילנה לאור, מרווין מילר ואירנה מלניק בשנת 2008. בארבע שנות פעילותו הראשונות של הפורום רינה לזר כהנה כיו"ר הועד. כנס הייסוד שנערך ביפו ב- 2006 הווה אבן היסוד לפעילות הפורום. הפורום התמקד בארגון פעילויות מקצועיות – ערבי עיון, ערבים קליניים, ימי עיון בשיתוף עם גורמים מקצועיים שונים ובקידום הקשר של הקהילה ההתייחסותית הישראלית עם האיגוד הבינלאומי. הכנס ההתייחסותי הבינ"ל התקיים בישראל בשנת 2009 ובשנת 2019. 

נושא הכנס בשנת 2019 היה ״לדמיין בעיניים פקוחות במרחב התייחסותי״. 

זה היה כנס של פעם בעשור אשר זימן יצירתיות ומגוון רחב של רעיונות של הרצאות ופנלים במגוון סוגיות הקשורות לפסיכותרפיה ופסיכואנליזה בעת הזו. הכנס הדגיש את המרחב ההתייחסותי כאזור טיפולי בהקשרים מגוונים ורבים, פרטיים וקולקטיביים ועסק במרחב הישראלי והאוניברסלי, האישי הבינאישי, החברתי, התרבותי והפוליטי. לכנס הגיעו למעלה מ -400 משתתפים-ות מ- 27 מדינות.

הפורום הוקם ב-2006, ומשמש כסניף הישראלי של האיגוד הבינלאומי .(IARPP)
הפורום פועל לקידומה של הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה ההתייחסותית בישראל, מקיים תקשורת ומפיץ מידע בין חברי הפורום, מציע מפגשי למידה תיאורטיים וקליניים, ופועל לקידום הדיאלוג עם הגישה ההתייחסותית ובתוכה בארגונים ומסגרות למידה פסיכואנליטיות בישראל.

IARPP – The International Association for Relational Psychoanalysis and Psychotherapy
הינו ארגון בינלאומי המקדם את הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה ההתייחסותית ומקיים פעילות ענפה באמצעות כנסים בינלאומיים, מפגשי קולקוויום אינטרנטיים, סמינרים ברשת, הוצאה לאור והפצת כתב העת הנחשב למשפיע ביותר בעולם הפסיכואנליזה Psychoanalytic Dialogues ועוד. באיגוד חברים מעל 1700 חברים ויש לו סניפים בספרד, אוסטרליה, ניו-זילנד, פורטוגל, צ'ילה, בריטניה, צ'ילה, מקסיקו וישראל ופעילות ענפה באיטליה' יוון וארצות נוספות.

הגישה ההתייחסותית הובילה ומובילה המשגה מחודשת של מונחים מרכזיים בפסיכואנליזה כמו הלא מודע, מיניות, טראומה ודיסוציאציה, זהות וזהות מינית. לפי תפיסה זו, כינון העצמי הוא מתמשך ומתהווה תוך תנועה מתמדת בין יחסי סובייקט-אובייקט לבין יחסי סובייקט-סובייקט (אינטרסובייקטיביות). המרחב האינטרסובייקטיבי נתפס כחיוני להתפתחות ולחיים נפשיים מלאים לאורך כל החיים, תוך הדגשה כי חוויה עצמית עשירה וגמישה מתהווה מתוך מפגש מתמשך עם סובייקטים אחרים עימם אנו מצויים ביחסים של עיצוב והכרה הדדית. עלינו להכיר כדי להיות מוכרים, לנוע בין שונות לבין דומות, בין תלות לבין עצמאות, בין הכרה לבין ביטוי עצמי על מנת לחיות חיים מלאים. מתוך השקפה זו צמחה תפיסה של עצמי מרובה, המדגישה את חשיבות התנועה בין מצבי עצמי, בין קבוע למשתנה, בין עבר ועתיד ורואה בדיאלקטיקה בין קטבים יסוד של בריאות נפשית. על רקע זה מומשג המפגש הטיפולי כמרחב אינטרסובייקטיבי בין המטפל לבין המטופל אשר פוגשים זה את זה כסובייקטים וכאובייקטים, מרחב המאפשר החייאה של התנועה הנפשית והבניית נרטיבים של זהות ומשמעות, תוך הכרה מתמשכת בהשפעת הסובייקטיביות של המטפל ושל המציאות החיצונית על הדיאלוג הפנימי.