ד"ר עדו פלג

   ניתוק, חיות ותקווה בקבוצה האנליטית

הפסיכואנליזה הקלאסית מיעטה לעסוק ישירות בעתיד, ועמו בנושא התקווה. התפישה השלטת היתה שחשיפת והבנת העבר, תשחרר את האדם מהכבלים הלא מודעים שהעבר שם עליו ותחדש תנועה של צמיחה. החשיבה ההתייחסותית המתבוננת על מימד הזמן בחווית העצמי ועל הטיפול כמרחב של יצירה משותפת פותחת את הדלת לעיסוק חופשי יותר בעתיד, בהתחדשות ובתקווה.

העיסוק התרבותי בתקווה הוא רחב, ומגוון. בכלל כך, השאלה האם תקווה היא גורם מטעה ומעוור המשרת את ההכחשה או תהליך המאפשר השפעה מיטיבה על המציאות. הופר (2003) מציע כי תקווה בוגרת היא הנכונות והיכולת להשתמש בדמיון כדי להתגבר על מכשולים למלוי ציפיות המכילות תשוקה והיא מכוונת תמיד אל העתיד.       בעולם המקצועי שלנו, אנחנו מדברים על היכולת לדמיין אפשרויות לשמוש יצירתי בחוויה הטראומטית עצמה ולדמיין דרכים להחלץ ממנה. שמוש שאינו מתעלם מהמציאות אלא מעז להסתכל בפניה ולהשתמש בחומרים שהיא מביאה עמה.

תפקיד המטפל בבניה משותפת של פרספטיבה עתידית בטיפול הועלה על ידי מספר כותבים התייחסותיים. זליגמן (2016) עוסק בהפרעות בתפישת הזמן ובהן אי התפתחות תחושה של קיום עתיד בעת גדילה עם הורה שאינו מגיב. ארון ואטלס (2015), ושוורץ קוני (2018) עוסקים בתפקיד המטפל ביצירת פרספקטיבה עתידית בתוך הטיפול ובתוך כך את תפקידם של אירועי אנקטמנט כפתוח אפשרויות חדשות. אלה כוללות תחושות חיות, השפעה ומכווננות בתוך האינטרקציה הטיפולית. מסגרת הטיפול הקבוצתי מאפשרת הרחבה של הזדמנויות אלה באינטרקציה רבת משתתפים, סימטרית ואסימטרית בו זמנית.



ניתן לראות את העבודה הקבוצתית כתנועה יחד על פני ציר הזמן. מעין מחול או נגינה משותפת, ההולכת ונבנית ומשנה צורה בכל רגע. המתח בין צורות בסיסיות של היצירה המוזיקלית אשר חוזרות על עצמן לבין ההשתנות שמתחוללת בתוכן, הוא לב העניין. אם תרצו, חזרה על מקצבים או נושאים מוזיקליים, אפילו פזמון של שיר, הנותנים תחושת חזרה מוכרת לבית ומכינים את הקרקע לנושא חדש, הרמוניה חדשה, וחוזר חלילה. חוויות של ספונטיות, חיות והתחדשות, השפעה ואותנטיות קשורות ונובעות מהתנועה במחול המשותף הזה. חוויות אלה הן הפותחות פתח להופעתה של תקווה.

הצורך במפגש מסוג זה מתבלט בימי הקורונה. אי הוודאות והדרישה לבידוד חברתי, מייצרים יאוש, בדידות ונתק. הסביבה המקוונת מייצרת אפשרות למפגש, אך במפגש ללא נוכחות פיזית, בו המשתתפים ממוסגרים בריבועים על מסך שטוח. חוויה המזמינה ניתוק ויתר מאמץ כדי להתחבר ולהתקרב במדיום זה.

בסדנה זו נתבונן על התנועה בין ניתוק לחיבור ובין חזרתיות להווצרות אפשרויות חדשות בקבוצה ועל השפעת המנחה, המשתתפים והמרחב המקוון על תנועה זו. הסדנה תכלול מבוא תיאורטי, תהליך קבוצתי והתבוננות על התהליך לאור התיאוריה שהוצגה.

המנחה:

ד"ר עדו פלג הוא פסיכיאטר ואנליטיקאי קבוצתי. הוא מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש "מזור" בעכו, מרצה מחנך קליני בפקולטה לרפואה בטכניון ומלמד במכון לאנליזה קבוצתית ובתוכנית להכשרת מנחי קבוצות באוניברסיטת חיפה.