הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית הנו קהילה המאגדת אנשי מקצוע המטפלים בהשראת החשיבה ההתייחסותית. חברי הפורום שואפים לפיתוח פרספקטיבות התייחסותיות ולדיאלוג עם גישות שונות לאנליזה ופסיכותרפיה

ניוזלטר אוקטובר 2025

 

 

האזינו לביצוע השיר  לאן מכאן

מילים:  אילן ורות

לאן מכאן
הבית מתמלא עשן
הלב רוצה קרוב
הראש צועק רחוק מכאן
עכשיו שקט, שמש נאספת בתוך הברוש
כל כך יפה ורק זמזום שלא מרפה
לאן מכאן
הדרך מכוסה עשן
מול פרשת דרכים שנשכחה מזמן
על שלט האחד כתוב- עם חזק
השלט השני חלוד ומכוסה אבק
קומי רוח צאי מתוך בתים חולים
מתוך ערים סתומות
מתוך שדות שרופים
ובארות כרותות
מתוך ענן שחור
שנתמלא הבהוב לבן
מתוך עשן
מתוך שירים שלא מצאו דרכם לאור
מתוך מילים שנתכסו בדוק אבק אפור
קומי רוח צאי מתוך תיבת ברזל שחורה
מתוך עצמך צאי
מתוך האהבה

  חברי וחברות הפורום ההתייחסותי,

"לאן עכשיו?" מהדהדת השאלה בשירם היפה והכואב של "אילן ורות" (שמובא בפתיחה). גם אנחנו שואלים ושואלות את עצמנו, מחפשים ומחפשות דרך ומצפן, בתוך הכאוס המבלבל שמסביב...

כנס מעגלים ההתייחסותי, התקיים החודש.

למרות ועל אף מצבנו, הפנימי והחיצוני, המבודד והמנותק - חיפשנו מפגש, התחדשות, שינוי, יציאה מהקיפאון.
העזנו לגעת בשאלות של אמון ואמונה בחדר ההתייחסותי. זה היה מפגש עדין, אמיץ, מייאש לפרקים, אך גם מחייה מאוד וקרוב.

במהלך הכנס הרגשנו שאנחנו מקבלים ומקבלות צידה לדרך. ממש ניזונים, מההרצאות המרתקות; החיפוש אחר התיאבון וטעם החיים, הרצון לשמוע ולהשמיע כחלק מאבני המסד האמוניות, הצעות שהציע לנו הרב, ד"ר דניאל אפשטיין, בהומור ומשחקיות (מצורף למטה בנוסף, סרטון של דברים מלאי השראה שנשא בעצרת למען החטופים, וכן צילומים יפים מהכנס שלנו).

ההרצאה המעוררת והרדיקלית של בועז שלגי, הקורא לנו (כשאנו מרגישים בתוך גיא צלמוות), לאבד את הדעת ולזכות באלוהים. הקסם המפוכח שרקחה אליס בר נס, כמענה לאמונה העיוורת. וה"ניצוצות" הכל כך אנושיים ומחברים, ש"ניתזו" מהרצאתו של מיטשל בקר, וחיברו את הפנים אל החוץ ,וחוזר חלילה.

בערב היום הראשון המשכנו לאירוע מוזיקה חיה בסטודיו הבית שלנו, סטודיו 207. המוזיקה הייתה מוזיקה של תקווה ואמונה, מחוברת, מנחמת וחיה. למחרת בבוקר התעוררנו לסדנת חלימה חברתית עוצמתית, בהנחייתם של גילה עופר ואורי לוין, ובין לבין, לפני ואחרי, היו שזורות קבוצות העיבוד והסדנאות הנהדרות, שיצרו רצף אינטימי ומקרב בקבוצות הקטנות.

וגם הייתה אזעקה אחת שהזכירה היטב שגם פה נופלות פצצות....

בשנה, שלקראת סיומה, אנו אוספים, בעל כורחנו, שברים, קלקולים ורוח סערה, היה נעים לרגע, לאסוף פירות בשלים של סתיו, עמל עבודתנו הארוכה והמתמשכת על הכנס הזה.

אנחנו רוצים ורוצות, להודות למשתתפים ולמשתתפות, למנחים ולמנחות, למרצים ולמרצות, לוועד ההתייחסותי על העבודה הפורייה והמתמשכת, לאבי אפרתי חברנו על ניהול ההפקה המשובח וכמובן למכללה האקדמית יפו- תל אביב על שיתוף הפעולה.

האמונה קודמת לאמון. אנו ה'יונקים', שהתחלנו את חיינו בתלות מוחלטת, חייבים לתת את מבטחנו בסמכות ,להאמין בה. בעל כורחנו, אנו צריכים וצריכות להאמין ולקוות שה"מלכות", תקיים את תפקידה ותיקח אחריות על "צאן מרעיתה" - זהו יסוד אמונה הכרחי.

בתפילת יום כיפור, אנו קוראים לאלוהים.
אולי אנו קוראים לאל, אולי לאב ולאם המופנמים בתוכנו (או גם וגם...):

"אבינו מלכנו חננו ועננו
אבינו מלכנו חננו ועננו
כי אין בנו מעשים"

זהו רגע מקודש של כניעה והתמסרות מוחלטת,רגע של פסיביות, רגע שאין בו מעשים כלל.ברגע כל כך עדין, שיש בו פתח של תקווה ודממה דקה, אנו מתפללים ומתפללות לסיום המלחמה בשני הצדדים, לחזרתם של החטופים.אנו מייחלים ומייחלות לרגע של חסד, שבו המנהיגים יקיימו את תפקידם וידאגו לנו, ושאנו נוכל להיות ללא מעשים.

בצאת החג , נחזור למעשינו, לא נוותר , עד שיושב האמון.

אודי חן
ראש הפורום ההתייחסותי בשם הוועד

 

שלום לחברות וחברי הפורום,

************** *

▶
▶	▶

 

************** * *****

לחצו כאן   לפר טים  נוספים

************** * *****

מרכז ויניקוט בישראל מזמין ל:

 תוכנית ללימודי המשך -  לחצו כאן לפרטים נוספים

סדרת ההרצאות רעיונות ויניקוטיאניים בקליניקה העכשווית - עונה שישית -  לחצו כאן לפרטים נוספים